Poetry Blog

יכולה אישה להקיץ משנתה

יכולה אישה להקיץ משנתה

 

יכולה אישה להקיץ משנתה 

ובתוכה ציפור פצועה והיא דוחקת בה קומי, קומי.

מדי יום משתנות פני -הבוקר שלה מתוך הַחֲשֵׁכָה לפנים של נַעֲרָה חולמנית המחייכת אל העננים ורואה בם את פני אהוביה ואת ימי עתידה ועד שתגיע אל האמבט בכדי לשטוף את פניה מהערפילים, תצוף ותעלה מתוכה האישה הזקנה שתהיה, כציפור טרף נוראית.

וכשהיא מתעוררת לבסוף, גוררת איים של נוצות לאורך רצפת חדרה, עקביה שורשים המדגדגים אבני חן, שאיש לא שמע עליהן, ורק היא, בסתר גופה הרדום, שומעת מהמעמקים את קול גריסתן המחריש אוזניים.

אישה מקיצה משנתה אל בקרים קרירים ותכלת שמיים נוצצת, נפרשת באלף גוונים מהחלונות ששקיפותן העדינה מזמינה את הרקיע אל תוך ארמונה אשר בנתה לה, ועלוות העצים תציץ ותשתקף מכל הפתחים ביופי נדיר , תקרוץ אל הציפורים דרך הזגוגיות כהבטחה לגן עדן בתוך גן עדן עלי אדמות.

אחת אחרי השנייה, בראותן את התכלת עפות הציפורים אל השתקפות הנצח הבוהק אליהן מחלונות הבית, ובלי הפוגה של רגע בין מה שהיה, לבין מה שיכול היה להיות, אחרת, הן מתנגשות ומתנפצות על הזגוגית, ברעש עמום וקצר .

כבטקס קדוש, רק היא עדה יחידה למתרחש, הן חוזרות על הקץ האכזרי בעודן צופות אל המעבר, מותירות את קריאת גוזליהן ושארית חותם גופן הקטן , מרוח על פני הזכוכית .

אישה מקיצה לרכון אל ציפור פצועה, אוספת שאריות כנפיים, מקור שחור, עצם עקומה, ראש עדין מוטה על צדו, מיוזע ומבט, שרשום בו זיכרון של תכלת שבורה.

יכולה אישה להקיץ משנתהולפניה פני ציפור שסועה והיא דוחקת בה קומי , קומי.

מדי יום צופות פני -הבוקר שלה דרך הַחֲשֵׁכָה אל האור המשתקף מחלונות ביתה אשר בנתה לה כחלום, ומול עיניה רק כתם כהה חתום בזכוכית, ובתוכי תוכו מבט של ציפור חולמנית מחייכת אל העננים ולא מספיקה לראות בם את פני אהוביה.

יכולה אישה להקיץ משנתה.


 

יוני 2016 ענת שרייבר

Tivonet